אילו חברות בשוק הישראלי עושות שימוש ישיר בציוד צילום והקלטה סמויים? מרבית החברות שעושות שימוש בציוד שכזה הן חברות העוסקות בחקירות פרטיות, בארץ ובחו”ל, צבא, חברות המעניקות שירותי בילוש, יעוץ בטחוני. חברות המחזיקות ציוד צילום והקלטה סמויים לעיתים נותנות שירותים לחברות של משרדי חקירות כאלו ואחרים. המגמה הראשית היא להגיע לממצאים אשר נעלמים מהעין האנושית במהלך יום עבודה שגרתי. במהלך צפייה בחומר שהוקלט בציוד צילום והקלטה סמויים מתגלה עד מהרה האמת המתרחשת בפועל.
לדוגמא – מי הוא אותו גנב החוזר לזירת הפשע לשדוד עוד ועוד סחורה של בעלי חנות למוצרי חשמל יוקרתיים ? מה באמת נאמר בשיחה בין המנכ”ל החשוד לעובד שלו ? מידע כזה לדוגמא יעלה ויוצף על ידי ציוד צילום והקלטה סמויים. יש סבירות גבוהה שיש צורך באישור כזה או אחר לפי חוק המותיר שימוש חוקי בציוד שכזה. לא ייתכן בשום מקרה ששימוש בציוד צילום והקלטה סמויים מותר לפי חוק לכל אדם פרטי או ארגון שרק ירצה בכך. מהו נוסח החוק המדויק המדבר על מקרה זה ? האם יש צורך באישור כמו רישיון נהיגה, כלומר אישור מוחשי המונפק במשטרת ישראל או בגוף אחר הלוקח אחריות על הענקת אישור לשימוש בציוד צילום והקלטה סמויים. מיהו אותו גוף במדינת ישראל הלוקח אחריות על הנפקת אישור שכזה ? מהי רמת הטכנולוגיה של ציוד שכזה ? עד כמה משוכללת הטכנולוגיה של ציוד שכזה בארץ לעומת רמת הטכנולוגיה של ציוד צילום והקלטה סמויים ברחבי העולם ? מי מבין המדינות מחזיקה בטכנולוגיה החדישה ביותר של ציוד שכזה ? עד כמה מושפעת טכנולוגיה זו מסרטי פעולה ומתח אשר בהם מוצגים לעיתים רבות טכנולוגיות עתידניות של ציוד צילום והקלטה סמויים. דוגמא קלאסית היא אותה עט דקיקה אשר מסוגלת גם לצלם המופיעה בסדרת הטלוויזיה צוות לעניין. פעולות של ריגול ומודיעין בהם עשו שימוש מוצלח בציוד צילום והקלטה סמויים נראות פעמים רבות בקולנוע האמריקאי. תסריטים בהם הדמיון המופרע של הכותבים שרת נאמנה את הסיפור הקולנועי. במציאות נראה שהדברים מתרחשים אחרת לגבי ציוד צילום והקלטה סמויים.